פסק-דין בתיק עת"מ 31866-01-10

העותרים בעתירה זו, קונסטנטין גריגוריאניץ ולריסה גריגוריאניץ, מבקשים להורות למשיב, משרד הפנים, להחיל על העותרת 2 (להלן: "העותרת") את נוהל משרד הפנים מספר 5.2.0033, בעניין מתן מעמד להורה קשיש (להלן: "נוהל הורה קשיש").

1. רקע הדברים:

העותר 1 , קונסטנטין גריגוריאניץ (להלן: "העותר"), יליד 1971, הינו בנה של העותרת והוא אזרח ישראלי ותושב מדינת ישראל. העותר עלה ארצה עם אשתו היהודייה ובתו הקטינה ביום 2.11.98 והוא קיבל אזרחות ישראלית מתוקף היותו בעלה של יהודיה הזכאית לשבות, מכוח חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: " חוק השבות").

העותרת, המחזיקה בדרכון אוזבקי, הינה גרושה, ילידת 1948 ולטענתה, בת לאם יהודייה ולאב ארמני.

במהלך שנת 2002 ביקשה העותרת לממש את זכאותה הנטענת לפי חוק השבות ולצורך כך פנתה אל קונסול ישראל באוזבקיסטן, על מנת להגיש בקשה לעלייה. העותרת הציגה מסמכים שונים מהם עולה, לכאורה, כי היא יהודיה מצד אמה (המסמכים צורפו כנספחים ב'-ה' לעתירה). 

קונסול ישראל באוזבקיסטן דחה את בקשתה של העותרת, מהטעם שחלק מן המסמכים שהוגשו היו מזויפים.

לאחר דחיית הבקשה, ביום 24.2.05, הגיעה העותרת ארצה מכוח אשרת תייר שתוקפה לשלושה חודשים. העותר התחייב כי העותרת תצא מן הארץ לאחר התקופה הקצובה.

לטענת העותרת, מיד עם הגעתה ארצה היא פנתה למשרד הפנים בחולון, על מנת להגיש בקשה להחלפת מעמד, אך נמסר לה כי מרישומי משרד הפנים עולה, כי העותרת כבר הגישה בקשה להחלפת מעמד בקונסוליה הישראלית באוזבקיסטן ובקשתה נדחתה. משכך, על העותרת לחזור לאוזבקיסטן ולטפל בבקשתה משם.

במצב דברים זה, הגישה העותרת עתירה לבג"צ, אולם עתירתה נדחתה ביום 1.12.08 על הסף, בשל העובדה שבמשרד הפנים לא נמצא כל זכר לפנייתה של העותרת בבקשה לקבלת אשרת עולה לאחר הכניסה ארצה. משכך, קבע בית המשפט העליון, כדלהלן:

"..העתירה הוגשה בלא שהרשות המינהלית נתבקשה לדון בבקשתה של העותרת. די בכך שלא נעשתה פנייה בכתב לרשות המינהלית טרם הגשת העתירה על מנת שהעתירה תדחה על הסף. יתרה מזו, העובדה שהבקשה נדחתה עוד בארץ המוצא והשהות בישראל במשך שנים בלא היתר מחזקים את המסקנה שדין העתירה להידחות. לא ראינו על כן צורך להידרש לטענות הנוספות של המשיב בכל הנוגע להסתמכותה של העותרת על מסמכים הנחשדים כמזויפים.." (בג"צ 3094/05, נספח ז' לעתירה).

ביום 26.8.09 פנתה ב"כ העותרים למשיב בבקשה לקבלת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש. בבקשה נטען כי העותרת עברה את גיל 60 וכי בנה נמצא בישראל, בעוד שעקבותיו של בן נוסף נעלמו כלא היו (הפנייה צורפה כנספח ט').

ביום 4.1.10 נדחתה בקשת העותרת על ידי המשיב, זאת בשים לב לעובדה שהעותרת שהתה בישראל שלא כחוק למעלה מ-6 חודשים עובר להגשת הבקשה ומשום שלעותרת בן נוסף המתגורר בחו"ל (התשובה צורפה כנספח י').

משכך, הוגשה העתירה דנן, בה טוענת העותרת כי הקשר עם הבן הנוסף נותק לפני שנים רבות.

ביום 7.11.10 התקיים לפני דיון בעתירה, שבסיומו הורתי על הגשת סיכומים בכתב.

לאחר הגשת סיכומי העותרים, הגיש המשיב בקשה להארכת המועד להגשת הסיכומים מטעמו בטענה שבמהלך הכנת הסיכומים הגיעו לידיו עובדות חדשות הדרושות בירור נוסף. לאחר שדחיתי את בקשת המשיב, הגיש המשיב את סיכומיו וכן בקשה לעיון חוזר בהחלטתי, בה טען כי העובדות החדשות מוכיחות כי טענת העותרת, לפיה הקשר עם בנה הנוסף נותק, איננה טענת אמת וכי העותרת נחושה להישאר בישראל ויהי מה. בהחלטתי מיום 16.2.11 הורתי למשיב להגיש תצהיר ובו יפורטו העובדות החדשות וכן מדוע ובאילו נסיבות התבררו עובדות אלה בעת הכנת הסיכומים ומדוע לא ניתן היה לגלות את אותן עובדות במועדים הרלבנטיים. בהתאם להחלטתי, פירט המשיב את אותן עובדות חדשות, כשהן נתמכות בתצהיר, תוך שהוא מציין, כי העובדות הנ"ל לא היו לפניו בשעתו, " ככל הנראה בשל טעות אנוש של עו"ד קודמת שטיפלה בתיק מטעם הלשכה המשפטית ברשות האוכלוסין". בשים לב לעובדה שמדובר בעובדות שהמשיב היה יכול לגלותן בשקידה ראויה עוד במועד הגשת התגובה לעתירה ולכל המאוחר בעת הדיון בעתירה ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אינני מוצאת לנכון להידרש לעובדות החדשות שהתגלו.  

2. טענות הצדדים:

העותרים טוענים, כי העותרת עומדת בכל הקריטריונים של נוהל הורה קשיש, כולל העדר רישום פלילי, אך למעט דרישת הבן היחיד. אולם, לטענתם, עקבותיו של הבן הנוסף, ניקולאי, אלכוהוליסט ומובטל, נעלמו כלא היו ואין לעותרת כל קשר עמו מזה כשבע שנים. על כן, יש לראות את העותרת כמי שעומדת בתנאי האמור. לטענתם, אין לעותרת כל קרובים נוספים בחו"ל והלכה למעשה העותר הינו בנה היחיד של העותרת והוא המסוגל לפרנסה ולדאוג לה כראוי.

העותרים טוענים עוד, כי אין לראות את המערערת כמי ששהתה בארץ באופן בלתי חוקי, באשר במהלך השנים היא נלחמה על זכויותיה מכוח חוק השבות. העותרת הגישה את הבקשה מכוח נוהל הורה קשיש רק לאחר שבקשותיה מכוח חוק השבות נדחו על הסף.

העותרים מוסיפים וטוענים, כי במדינת המוצא אוזבקיסטן המוסלמית נעשו פרעות בתושבים רוסים לאחר השחרור מברה"מ ולכן העותרת אינה יכולה לחזור לאוזבקיסטן.

עוד טוענים העותרים, כי יש ביניהם קשר עמוק ומיוחד וכי לא יהיה זה אנושי וסביר להפריד ביניהם.